על הרמדי סולפור

כשאני בא להתייחס לרמדי סולפור אני חייב להתייחס להבנה שזאת הרמדי הבסיסית של המיאזמה הפסורית ובגלל זה היא מייצגת במהותה חוסר והפרדות מהשלם. במצב הטרום פסורי הכל היה אחד ולא היה רצון עצמי. ההפרדות ממצב אחדותי זה יצרה מצב של פחד ורצון לקחת ולשרוד – הולדת האגו. סולפור זאת הרמדי הראשית ברובריקה Egoism ההפרדות מהאלוהות יצרה את מושג ה״אני״ ה "Self" השונה ממצב ה״נוכח״ Being מצב זה בו אתה מופרד מאלוהים ובעצם מעצמך האמיתי ולכן מתפתח השכל כאיטנטלקט שלא מחובר למהות מכאן הרובריקה Intelectual וכמו שאנחנו קוראים בתיאורים כפרופסור המפוזר מלא ברעיונות שלא יכול לממש. הביקורתיות בכלל מתאפשרת כתוצאה מההיפרדות ואכן הסולפור הוא ביקורתי מאד ותפיסת עולמו היא מתוך הביקורתיות כדי להפריד עצמו מצד אחד זאת היכולת לחשיבה עצמאית אבל גם זאת האשליה שאנחנו מופרדים אחד מהשני ומהאלוהות ולכן כשאנחנו מסתכלים על הרובריקות האלו לא כפשוטו ואנחנו מבינים את המהות – הניתוק מהשלם אפשר לראות את החוט המקשר שמשקף את אותה הפרדה. הצורך להיות משהו מצד אחד , החוסר הבסיסי והעודף כקומפנסציה, פיתוח השכל כיישות בפני עצמה, אותה ההפרדה יוצרת גם ניתוק בין המציאות לבין מה שקורה בראש. הסולפור הפריד בין האש והאדמה, האש עלתה למעלה (11 בבוקר) ויוצאת באדמה (שלשולים) הסימפטומים על העור מסמנים את ההפרדה ביני לבין האחר, העור כסימן ראשוני לגבול ביני לבין העולם. הניתוק מהשלם יצר פחד וחוסר Fear of poverty החוסר כמהות הסולפור מראה את עצמו גם בניתוק מהשפע והצורך להצליח (כשאתה מחובר לשלם אתה לא צריך להצליח) המאבק של החיים להכרה ממון ויוקרה הם מהותה של ההיפרדות. היפרדות מהאחדות יוצרת פחד אין סופי מצד אחד וגאווה מצד שני שבאים לכסות כל הריקנות ותחושת הבדידות האין סופית שקורת בגלל הניתוק פתאום אני לבד וכשאני לבד אני צריך לשרוד אני צריך להצליח וכדי להצליח אני צריך להיות יותר מאחרים, מתחילה תחרות וגם איררכיה של יותר ופחות – השוואות! מתחיל תהליך של ריקבון של להיגמר של זמן ושל סוף – המוות הוא תהליך סולפורי במהותו של היתכלות החומר ומצד שני הרצון להישאר צעיר לנצח, ולהיאחז בחומר (הבל החן ושקר היופי) מעניין גם הצד ההפוך של סולפור שמגיע מתוך ההפרדה לטהור ולמלוכלך (גיהנום) שלא איכפת לו כביכול מאיך שהוא נראה ומהעולם הפיזי וההתכחשות ליופי ולחומר המתבטאת גם בדתיות שמתכחשת לעולם החומר ומקטלגת אותו כנחות ולא טהור מספיק.

כשיש בעיה בעור הדבר הראשון שאומרים על זה שזה מגעיל ויש רתיעה, הסולפור עצמו מסריח וכפי שאנחנו יודעים הגיהינום (שוב הניתוק מהשלם) נחשב למקום חם ומסריח ואנחנו רואים הסולפור את שני הצדדים גם את תחושת הגועל וגם את החיפוש אחר היופי – היופי הארצי כשהיופי הרוחני תמיד קיים! כמובן גם בתוך הרמדי נמצאת האפשרות לתיקון של המידות ודרך הרמדי אפשר לחזור לענווה לנתינה ולאחדות. כפי שקובי כתב זהו שלב הכרחי בגדילה ובפיתוח האגו ולכן זאת רמדי בסיסית וחשובה אך כמו שהילד יוצא משלב גיבוש האני והאנוכיות למצב של נתינה וויתור על האני כך גם האנושות דרך הסולפור תחזור אל ה״שלם״. ברמה הפיזית האנרגטית הסולפור זאת חולשה weakness של הגוף והרוח כפי שהמיאזמה הפסורית מייצגת חולשה. הניתוק ממקורות השפע האין סופיים (מאלוהים) יוצרת מאבק, והמאבק מחליש ומכלה את הגוף, הכליה הזאת יחד עם האמונה השקרית בזמני יוצרת צורך לעשיית ייתר בנוטרל – עבודה לשם עבודה. אפשר להקביל את התהליך הסולפורי לתהליך היציאה מגן-עדן, האכילה מעץ הדעת ההיפרדות לרע וטוב הבושה בגוף הפיזי וההתחבאות מאלוהים. בתוך התהליך הסולפורי יש הכחשה ושקר וחוסר לקיחת אחריות כפי שקובי כתב בפוסט שלו אבל אם מבינים גם את התהליך הרוחני העומד מאחורי זה אפשר גם לראות מאיפה נובעים התהליכים האלו. ולבסוף הסולפור נמצא בניתוק ומחפש נואשות אחר האחדות הוא מחפש את אלוהים בכל דבר או דרך אהבה או דרך כסף או דרך עבודה או שהוא אומר אני הוא האלוהים ומרכז העולם (באמת כמו ילדים)